חינוך למצב של דיעבד
שאלה
האם מצוות חינוך ילדים כוללת גם חינוך למצבי דיעבד שיכולים אולי לקרות להם כשיגדלו?
לדוגמה: האם צריך ללמד ילד ששכח לספור ספירת העומר בברכה, שהדין הוא שמי ששכח אינו סופר יותר בברכה, כדי שאם יקרה לו כך כשהוא יהיה גדול הוא ידע מה לעשות?
או שמצוות חינוך היא רק למצבי לכתחילה, ואין צורך לחנך למצבים של "אולי יקרה"?
אם יש מקורות הלכתיים בנושא, אשמח לדעת גם את שורש הדין.
תשובה
שלום וברכה
חינוך הוא לעשות את ההלכה כמו שהיא.
ולכן אם ילד מסוגל להבין גם פרטים של 'בדיעבד' גם זה בכלל החינוך.
מקור
לשון מורנו הגר"ע פריד שליט"א (אזמרה לשמך ספירת העומר):
קטן שהגיע לגיל חינוך יש לחנכו לספור בברכה מידי יום. ואם לא ספר יום אחד – יספור מכאן ואילך ללא ברכה (שע"ת סי' תפט ס"ק כ).
ומשם ההוכחה שגם במצב שאינו מברך עוד, שאי"ז מצב של לכתחילה, ימשך הקטן לספור מדין חינוך.
הערות
יש לכם שאלה נוספת בנושא זה או שאתם זקוקים להבהרה? השאר את תגובתך למטה. (שימו לב שהתגובה לא תפורסם אלא תישלח ישירות לרב המשיב לעיון ולתגובה פרטית)
