פרשת קרח - בעניין איסור אמירת "דבר תורה זה נאה"

א' גוטן ערב שבת!

רש"י בתחילת הפרשת השבוע, פרשת קרח (ה' תשפ"ו - לפי הקריאה של ארץ ישראל), כותב:

"ויקח קרח - פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא".

הרי בגמ' בעירובין דף ס"ד. 

כתוב שר' יהודה אמר לר' נחמן שני הלכות בשם שמואל, ועל אחת אמר ר' נחמן: "כמה מעליא הא שמעתתא", ועל ההלכה השנייה אמר: "לא מעליא הא שמעתתא".
ואמר רבא:
אמר ליה רבא: מאי טעמא אמר מר הכי (לומר ששמועה זו מעליא ושמועה זו לא מעליא)? והאמר רבי אחא בר חנינא: מאי דכתיב ורועה זונות יאבד הון, כל האומר שמועה זו נאה ("זונות" - כתוב במילואו והוא מלשון "זו נאה") ושמועה זו אינה נאה - מאבד הונה של תורה!
רש"י : הונה - כבודה של תורה, וסופה להשתכח ממנו.
אמר ליה: הדרי בי - חוזרני בי ולא אוסיף לומר כן.

השאלה:
רואים שאסור לומר על דבר תורה מסוים "זה נאה", אם כן איך רש"י כתב שפרשה זו יפה נדרשת?

לכאו' הקושיא תלויה במחלוקת שם בגמ' בין הרש"ש והמהרש"א, הרש"ש כותב שהאיסור זה דווקא כשאדם אומר "זו נאה, וזו אינה נאה" שהרי בכמה מקומות בש"ס האמוראים משבחים דברי תורה ששמעו, אלא האיסור הוא דווקא כשאומרים "זו נאה, וזו אינה נאה", וכמו שר' נחמן עשה.
אמנם המהרש"א בחידושי אגדות שם כותב, שהאיסור הוא אפי' כשאומרים "זו נאה" בלבד שמשמע שהאחרת לא נאה.
א"כ לפי הרש"ש אינו קשה שרש"י לא אמר "שזו אינה נאה" אבל לפי הפשטות של הגמ' שם וכפי המהרש"א שם למד עדיין קשה השאלה איך רש"י כתב פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא, שמשמע שפרשה אחרת לא?
(הגם שמרש"י שם משמע שמה שרבא אמר מאי טעמא אמר מר הכי? מסביר שם רש"י וז"ל:

מאי טעמא אמר מר הכי - זו נאה וזו אינה נאה.

משמע מדברי רש"י שרבא לא הוכיח את ר' נחמן כשהוא אמר "כמה מעליא הא שמעתתא" אלא דווקא כשהוא המשיך ואמר בהלכה השניה "לא מעליא הא שמעתתא". 
ולכן מרש"י משמע כדברי הרש"ש שהאיסור רק כשאומר שני הצדדים ולכן רש"י בפרשתינו לשיטתו כותב - בפרשה פרשה זו יפה נדרשת.)
ומצאתי בעזה"י בספר של הט"ז הדברי דוד, ששאל השאלה הזו על רש"י ומשמע מדבריו שנוקט כשיטת המהרש"א ולכן היה קשה לו איך היה מותר לרש"י לכתוב פרשה זו יפה נדרשת?
ומפרש, שרש"י לא מתכוון לומר שפרשה זו נדרשת יפה ופרשה אחרת לא יפה ח"ו, אלא כוונתו היות שא"א לפרש ע"פ פשט המילים של "ויקח קורח" מה הוא לקח? שהרי לא מבואר מה הוא לקח? אלא הפרשה מתיישבת יפה לפי המדרש, וע"י המדרש נבין את הפשט של ויקח קורח!
וז"ל הדברי דוד;

לכאורה קשה שיש איסור בלשון זה שהרי ארז"ל שאסור לומר הלכה זו נאה הלכה זו אינה נאה, דא"ל דדוקא תרווייהו יש איסור לומר, ז"א דהא 'הלכה זו אינה נאה' לחוד יש איסור, אלא ע"כ דה"ק כשם שאסור לומר הלכה זו אינה נאה כך אסור לומר הלכה זו נאה, דמתוך זה משמע שהלכות אחרות אינם נאים ח"ו וא"כ למה אמר רש"י 'פרשה זו כו''. 
וי"ל דגם כאן יש מיעוט, דבשאר מקומות יש ב' דרכים: האחד לפי פשוטו והשני לפי המדרש אבל כאן אין כאן אלא דרך אחד דהמדרש הוא פשוטו, שאין כאן פשוטו רק המדרש הוא יפה נדרש אפי' לפי פשוטו, דאין שום פירוש על 'ויקח' מה לקח לפי פשוטו:  

הלכה למעשה:
שאלנו למורינו הגאון הרב עמרם פריד שליט"א מה למעשה ההלכה, האם יש בעיה לומר על וארט או דבר תורה "זה וארט טוב","זה שטיקל תורה יפה"?
תושבת מורינו הרב שליט"א:
להלכה, איסור המבואר בעירובין ס"ד, הוא רק לומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה, אבל לומר שמועה זו נאה בלבד מותר, וכדעת הרש"ש עירובין שם, ויכין ובועז לפתיחה למסכת עדויות.
(עי' ברכות יד:  שבת קלח: כתובות כא. ופה: שבועות מה: וע"ע ב"ק כ. ב"ב נא. זבחים ב: וע"ע שבת י: ועי' ב"ר פרשה צא אות יב).

בשם כל צוות אתר שאילות, אנו מאחלים לכם א' שבת שלום ומבורך.

לתועלת הלומדים הבאנו כאן המראה מקומות שהזכיר מורינו הרב שליט"א מכל חלקי התורה .
היכין ובעוז בפתיחה למסכת עדיות :
היכין ובעז כותב שמסכת עדיות כותבים אותו אם חיריק מלשון עידית – הכי משובח, היות שמביאים המשניות שהם להלכה. אז הוא שואל מגמ' בעירובין הנ"ל שהרי לכוא' אסור לומר עד דבר תורה מסויים שהוא משובח?
וז"ל:
תפארת ישראל - יכין מסכת עדויות הקדמה

קריאת מסכת זו כתב אאמ"ו הגאון זצוק"ל שהוא עדיות בחירק תדע ממה שכתב כמה פעמים הלכה כפלוני, מדתנן בבחירתא כוותיה, ומ"ש בעירובין [דף ס"ד] האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה, אסור. אינו רק כשמסיים אינו נאה. ורישא לרבותא אף באמר עמו זו נאה. דמשמע דרק שאינה נאה כזו, אפ"ה אסור, עכ"ל ע"ר זצוק"ל. אבו"ת זה אמת ברור, דהרי אשכחנא לרבותינו חז"ל [שבועות מ"ה ב'] דקאמרו, כמה מעליא הא שמעתתא. 

1. תלמוד בבלי ברכות דף י"ד עמוד ב

אמר רב יוסף: כמה מעליא הא שמעתתא, דכי אתא רב שמואל בר יהודה, אמר, אמרי במערבא: ערבית - דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם אמת.

2. תלמוד בבלי שבת דף קל"ח עמוד ב

שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב הונא: אימא לן איזי הנך מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב.

3. תלמוד בבלי כתובות דף כ"א עמוד אאמר רב יהודה אמר שמואל: עד ודיין מצטרפין.
אמר רמי בר חמא: כמה מעליא הא שמעתא!

4. תלמוד בבלי כתובות דף פ"ה עמוד ב

א"ל רבא לבריה דרב חייא בר אבין: תא אימא לך מילתא מעליותא דהוה אמר אבוך.
הא דאמר שמואל: המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו - מחול, ואפילו יורש מוחל.
מודה שמואל במכנסת שטר חוב לבעלה וחזרה ומחלתו - שאינו מחול, מפני שידו כידה.

5. תלמוד בבלי שבועות דף מ"ה עמוד ב

אמר רב מנשיא בר זביד אמר רב: לא שנו אלא ששכרו בעדים, אבל שכרו שלא בעדים, מתוך שיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם, יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך.
אמר רמי בר חמא: כמה מעליא הא שמעתא.

6. תלמוד בבלי בבא קמא דף כ' עמוד א

א"ל רב חסדא לרמי בר חמא: לא הוית גבן באורתא בתחומא, דאיבעיא לן מילי מעלייתא.
אמר: מאי מילי מעלייתא?
א"ל: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו...

7. תלמוד בבלי בבא בתרא דף נ"א עמוד א

אמר ליה רב נחמן לרב הונא: לא הוה מר גבן באורתא בתחומא, דאמרינן מילי מעלייתא.
אמר ליה: מאי מילי מעלייתא אמריתו?
המוכר שדה לאשתו - קנתה, ולא אמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי.

8. תלמוד בבלי זבחים דף ב' עמוד ב

אמר ליה רבינא לרב פפא: לא הוית גבן באורתא בתחומא בי חרמך, דרמי רבא מילי מעלייתא אהדדי ושני להו.
מאי מילי מעלייתא?
תנן: כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן וכו'.

9. תלמוד בבלי שבת דף י' עמוד ב

רב חסדא הוה נקיט בידיה תרתי מתנתא דתורא, אמר: כל מאן דאתי ואמר לי שמעתתא חדתא משמיה דרב - יהיבנא ליה ניהליה.
אמר לו רבא בר מחסיא, הכי אמר רב: הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו, שנאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם.
יהבה ניהליה.
אמר: חביבין עלך שמעתתא דרב כולי האי?
אמר ליה: אין.
אמר ליה, היינו דאמר רב: מילתא אלבישייהו יקירא.
אמר ליה: אמר רב הכי? בתרייתא עדיפא לי מקמייתא! ואי הוה נקיטנא אחריתי - יהיבנא לך.

שאלנו למרינו הרב שליט"א שהרי מכאן לכאו' יש ראיה הפוכה היות שהוא אמר בתרייתא עדיפא לי מקמייתא אז גם לפי הרש"ש אמור להיות אסור?
תשובת הרב שליט"א:
יש להשיב ע"פ המהרש"א שם שכיוון שהוא תלמידו המובהק והורגל בשמועותיו אין בזה איסור וכמבואר בחת"ס בראש השנה טו:
בחת"ס בראש השנה טו:

אלא שלזה קשה מהא דאמרינן בפרק ה' דעירובין דף ס"ד,?.... כיוון שהיו רבי מובהק ורגיל בשמועותיו, חביבין עליו טפי, ואין זה בכלל האומר שמועה זו נאה וכו'. על כן אמר לו: היינו דאמר רב, מילתא אלבישייהו יקירא..

מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף י עמוד ב

בתרייתא עדיפא לי מקמייתא. אף על גב דקמייתא מייתי ליה מקרא ובתרייתא אינה אלא מדאמרי אינשי י"ל דה"ק דבתרייתא לי עדיפא שהוא דבר הנוגע בי וחביב עלי שמעתתא דרב משא"כ קמייתא שהוא דבר הראוי לכל אדם לעשות כן ודו"ק: 
אלא שלזה קשה מהא דאמרינן בפרק ה' דעירובין דף ס"ד,?.... כיוון שהיו רבי מובהק ורגיל בשמועותיו, חביבין עליו טפי, ואין זה בכלל האומר שמועה זו נאה וכו'. על כן אמר לו: היינו דאמר רב, מילתא אלבישייהו יקירא..

10. בראשית רבה פרשת מקץ פרשה צ"א אות י"ב

רבי חנינא ורבי מרינוס תרויהון אמרין בשם אבא נהוראי:
בשעה שהיה אדם אומר דבר מתוקן לפני רבי טרפון היה אומר: כפתור ופרח.
ובשעה שהיה אומר דבר של בטלה היה אומר: "לא ירד בני עמכם בדרך אשר תלכו בה וגו'".
- כאן היה מותר לומר: "זה דבר בטל", היות שהוא בא לתקן אותו מטעות.